איך לתכנן ולעצב בית בסגנון צרפתי בישראל – מהאדריכלות ועד הפרטים הקטנים

פרובנס דווקא מרגיש קרוב יותר ממה שנדמה

יש משהו מעניין במיוחד בחיבור בין עיצוב בית בסגנון פרובנס לבין ישראל. פרובנס שייכת לדרום צרפת ולאקלים ים תיכוני. לכן חלק מהעקרונות שאנחנו מזהים עם הבתים באזור הזה מרגישים טבעיים גם כאן: שימוש באבן ובטיח, תריסים, גוונים שמגיעים מהנוף, חומרים טבעיים וקשר משמעותי בין הבית לחצר. אבל גם כאן אני נזהר מהפיכת הסגנון לרשימת סימנים.

בית לא “הופך לפרובנס” רק משום שבחרנו אבן מסוימת, תריסים בגוון ירקרק ורצפת טרקוטה. אם אלה אינם קשורים לאדריכלות של המבנה ולמקום שבו הוא עומד, התוצאה עלולה להרגיש מלאכותית.

אפשר לקחת מפרובנס את החומריות, את הרכות ואת היחס בין פנים לחוץ, ולתרגם אותם לבית ישראלי עכשווי. לא חייבים לשחזר בית כפרי מהמאה הקודמת כדי ליהנות מהעקרונות שעליהם הוא בנוי.

עיצוב פנים בסגנון צרפתי מתחיל במעטפת

בעיניי, אדריכלות ועיצוב פנים אינם שני שלבים נפרדים. לכן כשמתכננים עיצוב פנים בסגנון צרפתי, אני רוצה שהשפה שהתחילה בחזית תמשיך פנימה – הפרופורציות של החלל, גובה התקרה, הדלתות, הפתחים, צירי המבט והמיקום של הנגרות חשובים לא פחות מבחירת הספה או גוף התאורה.

אפשר לשלב חיפויי קיר ונגרות קלאסית, פרקט, אבן טבעית, קרניזים, פרופילים עדינים ודלתות גבוהות. אבל המינון חשוב.

אני אוהב בתים שאפשר לזהות בהם את המקורות הקלאסיים, ובכל זאת הם מרגישים שייכים לזמן שבו אנחנו חיים.

לכן לא כל קיר צריך לקבל מסגרת, לא כל תקרה זקוקה לקרניז דומיננטי ולא כל פרט צריך להיות מעוטר. לפעמים דווקא קיר נקי ליד נגרות קלאסית מדויקת מאפשר לה לקבל את המקום שמגיע לה.

ומה לגבי רהיטים בסגנון צרפתי?

גם כאן אני מעדיף שילוב ולא שחזור.

ריהוט בסגנון צרפתי יכול להכניס אופי לחלל, בין אם מדובר בשולחן אוכל, שידה, כורסה, קונסולה או פריט עתיק. אבל בית שלם שמרוהט כאילו נשמר מתקופה אחרת עלול להפוך מהר מאוד למוזיאון ובזה אנו לא מעוניינים.

אפשר להציב פריט קלאסי לצד ספה עכשווית, לשלב עץ בעל נוכחות עם טקסטיל רגוע, או לתת לפריט עתיק אחד להיות מוקד בתוך חלל נקי יותר.

אותו עיקרון נכון גם לצבעים. גווני אבן, שמנת, עץ טבעי, אפורים רכים, כחולים וירוקים יכולים ליצור בסיס מצוין, אבל אין בעיניי “פלטת צבעים צרפתית” שחייבים לציית לה. הצבע צריך לעבוד עם האור הישראלי, עם החומרים ועם הבית המסוים שאנחנו מתכננים.

הפרטים הקטנים מגיעים בסוף, אבל הם לא פחות חשובים

ידית של דלת, פרופיל של חלון, מפגש בין פנל לקיר, עובי מסגרת, גוון הברזל במעקה או האופן שבו נגרות מתחברת לתקרה, אלה דברים שקל לראות בהם פרטים קטנים.

אבל בעיצוב קלאסי, דווקא הפרטים האלה חושפים אם השפה באמת עקבית.

אני אוהב לחשוב עליהם כחלק ממשפט שלם. אם כל פרט מדבר בשפה אחרת, הבית הופך לרועש. אם כולם נגזרים מאותו רעיון, נוצרת תחושה של שקט, גם כאשר יש בבית הרבה מאוד עבודה אדריכלית, לכן אני לא מתחיל מהם, אבל בהחלט לא משאיר אותם ליד המקרה.

איך יוצרים בית צרפתי שלא ייראה מיושן בעוד עשר שנים?

זו אולי אחת השאלות החשובות ביותר בתכנון כזה. הדרך שלי היא להפריד בין קלאסי לבין נוסטלגי.

אדריכלות קלאסית אינה חייבת להיות אדריכלות של פעם. הפרופורציות, הסימטריה, האיזון, איכות החומרים והקפדה על פרטים יכולים להתקיים בבית שיש בו מערכות מתקדמות, מטבח עכשווי, חללים שמתאימים למשפחה של היום וקשר פתוח אל הגינה. אני גם לא מאמין שבית צריך להיות נאמן באופן מוחלט ל”סגנון” על חשבון האנשים שחיים בו.

בסופו של דבר, אני לא מתכנן בית עבור משפחה בצרפת. אני מתכנן אותו עבור משפחה בישראל.

הבית יכול לשאת בתוכו זיכרון של פריז, את האלגנטיות של עיצוב צרפתי או את החומריות של פרובנס, אבל הוא צריך קודם כל להיות המקום שבו אותה משפחה רוצה לחיות.