אדריכלות – כל מה שצריך לדעת

אדריכלות היא אם כל "האומנויות".

לפי נכסי התרבות שהותירה האדריכלות משחר ימי האנושות האדריכלות היא "אמנות נעלה" הדרגה הגבוהה ביותר של האומנות.

העשייה האדריכלית כוללת את סביבתו הפיזית של האדם באשר הוא מהפריט הקטן ועד ליצירה הגדולה ביותר.

אדריכלות מאז ועד היום

חפירות ארכיאולוגיות מעידות כי האדם בתרבויות הקודמות ביותר בנה לעצמו ולשימושו מבנים שונים אשר יועדו לצרכי היומיום כמו מגורים, פולחן, מסתור מפני סכנות (אויבים/חיות) וכדומה.

במרוצת השנים האדריכלות הפכה מצורך או ביטוי לעיסוק ומקצוע שעובר מדור לדור עד שהפכה לתחום לימודים משולב מדעים מדויקים, היסטוריה, מדעי החברה, הנדסה , טכנולוגיה, גאוגרפיה, פסיכולוגיה, אקולוגיה – כדברי ויטרוביס " אדריכלות היא מדע, התלוי במדעים רבים אחרים ומקושט בחוכמות רבות ומגוונות". בנוסף לכל אלו כחלק מהפרקטיקה האדריכלית , נדרש אדריכל היום והמחר להתמחות בתוכנות מחשב שונות אשר מסייעות לעבודתו לתכנון ולתאום מול מתכננים /יועצים נוספים.

חלק בלתי נפרד מהעיסוק באדריכלות הוא האפשרות הניתנת לאדריכל המתכנן להביע את עצמו באופן אישי ויצירתי, ניתן לומר כי אדריכלות משלבת בין מענה לדרישות וצרכים פונקציונליים לבין החתירה לאסתטיקה.

סגנונות בולטים באדריכלות

אדריכלות קלאסית

אדריכלות קלאסית היא שם כולל לסגנונות אדריכלים שאיפינו את אזור הים התיכון בעת העתיקה במשך תקופה של כאלף שנה. האדריכלות הקלאסית היוותה בסיס לכל סגנונות הבניה בתרבות המערב עד המאה ה- 20.

השפה האדריכלית הקלאסית מגדירה כללים ברורים לתכנון ובניה המתבססים על סדר, סימטריה, פרופורציות, קצב ופרטים ייחודים כגון: גגות משופעים, עמודים מעוטרים, דגש על קווים אופקיים, התפתחות לגובה ועוד. מאפיין נוסף של השפה הקלאסית הוא השימוש בחומרי בנייה איכותיים וטבעיים המספקים חזות יוקרתית ומקבלים מראה משובח עם השנים. כיום השימוש בשפה אדריכלית קלאסית היא אמירה תרבותית הקושרת בין העשיה כיום לעולם הישן על כל ערכיו כך שהיצירה ניראת כאילו היא עומדת במקומה כבר שנים. שהרי ההגדרה של המילה "קלאסיקה" היא-"עומדת במבחן הזמן".

אדריכלות מודרנית

אדריכלות מודרנית החלה להתפתח למעשה בסוף המאה ה- 19 ותחילת המאה ה- 20 ועקרונותיה אומצו ויושמו על ידי אדריכלים בעלי השפעה באותה תקופה כמו וולטר גרופיוס, מיס ואן דר רוהה (מייסדי הבאוהאוס), לה – קורבוזיה ועוד. האפיון העיקרי של הזרם המודרני הוא לדחות את הסגנונות האדריכלים הקודמים אשר עסקו בעיקר בחזות המבנה ובקישטו: " קישוט הוא פשע", “Less is more ” “Form follow function”, כל זאת על רקע ההתפתחויות בטכנולוגיות באותה תקופה: המצאת הבטון המזויין, שיפור יכולות הייצור של הפלדה והזכוכיות. הבטון המזויין וקונסטרוקציות הפלדה אפשרו לנתק את הקשר בין החזית לתכניות הקומות וליצור חזיתות משוחררות וחללים ומפתחים גדולים ממה שהיה מקובל עד אז.

הזרם המודרני מהווה יסוד ל"אדריכלות העכשווית" המתאפיינת בגאומטריה פשוטה וברורה.

בחזרה לכאן

משרד האדריכלים, סרג' בן דוד מבטא הייטב את השפה הקלאסית לצד זו המודרנית בגיבוש התכנון האדריכלי המוקדם, במתן פתרונות לדרישות וצרכים פונקציונליים תוך שילוב אלמנטים ייחודים בחזיתות ובאדריכלות הפנים – הכל במטרה לעמוד בדרישות ובטעמו של הלקוח כך שהבית המתוכנן יהיה בית הרמוני וחם למשך שנים רבות.